לפני כמה שבועות פנתה אליי בחורה צעירה בשם מיה (שם בדוי) וסיפרה לי כי היא לוקחת כדור נגד חרדה כבר 8 שנים. היא הגיעה לפגישת ייעוץ כי רצתה להפסיק את הטיפול התרופתי על מנת לבחון האם יכולה להתמודד בלעדיו. כשהתפתחה השיחה גיליתי כי יושבת מולי בחורה אינטליגנטית, יצירתית ומוכשרת, שלאורך השנים הצליחה למצוא תחום עיסוק שמושך אותה, מעגל חברים רחב ותחומי עניין עשירים. אך הייתה שאלה שניקרה בראשה כל הזמן: "האם זאת אני שהצלחתי או הכדור?"
ככל שהעמקנו בשאלה במהלך הפגישה, התברר לי כי נושא הטיפול התרופתי כל כך מבלבל אותה, עד כי אינה יכולה להבין איפה הוא נגמר ואיפה היא מתחילה. מיה החלה ליטול אותו בשלהי שנות ה-20 לחייה והתמידה במשך שנות בגרותה הראשונים. היא חשה כי אלמלא הכדור שנטלה, לא יכלה להגיע ליעדים שהציבה לה בחיים. לרצון להפסיק טיפול תרופתי לווה חשש מתסמיני הגמילה לאחר תקופה כה ארוכה והשאלה האם תוכל להסתדר בלעדיו. כאשר בחנתי בעדינות את החששות מעבר למה שהציגה, גיליתי כי מסתתרת גם אימה של ממש, אם אפסיק את הטיפול התרופתי אולי אתפרק? לא אוכל להתמודד ואשתגע?
סביב נושא הכדורים הפסיכיאטרים הייתה לאורך שנים סטיגמה רבה ואנשים התביישו לשתף שזקוקים להם. כיום קיימת פתיחות רבה יותר לצורך בטיפול פסיכולוגי בכלל ולטיפול תרופתי בפרט. "חצי מדינה לוקחת ציפרלקס" נאמר לא פעם. ואכן, ב-15 השנים האחרונות מתן כדורים פסיכיאטריים הנחשבים קלים יותר ניתנים במהירות רבה לאנשים מתפקדים המתלוננים על תחושות דיכאון וחרדה. מהכדורים הנפוצים ביותר הניתנים על ידי פסיכיאטרים ורופאי משפחה, הם אלו ממשפחת ה-SSRI. תפקידם לעכב את הקליטה החוזרת של הנוירוטרנסמיטר סרוטונין במרחב הסינפטי ועל כן לאפשר את השפעתו הרבה יותר. לא אתעכב פה על הסבר מפורט של פעולת התרופה, והסקרנים מבינכם יכולים לצפות בהסבר ידידותי פה: https://www.youtube.com/watch?v=3c-KTc923Bc
כדורים אלו מקלים על מגוון רחב של תסמיני דיכאון, חרדה וחשיבה טורדנית ועוזרים להרבה אנשים שסובלים מהם לשפר משמעותית את איכות חייהם. לצד זאת, לא פעם מתלוננים על תופעות לוואי כקהות חושית, עלייה בתיאבון וירידה בחשק המיני. קשה לנבא אילו תופעות לוואי יופיעו אם בכלל וזאת נעשה בדרך כלל על ידי ניסוי וטעיה מבין סוגי התרופות.
אינני רוצה להתמקד בהסבר על תרופות ועל תפקידן. ברצוני לחזור להיבט הפסיכולוגי שהצגתי דרך סיפורה של מיה שהגיעה אליי לייעוץ. האופן בו תפסה את השפעת התרופות על חייה, הוביל לחשיבה כי כל הצלחה או הישג בחייה היו תלויים בנטילתן. באופן חשיבה זה, הפחד מהפסקתן היה מובן וברור.
עבדתי שנים רבות עם מטופלות ומטופלים שנטלו טיפול תרופתי בשל בעיות שונות. לחלקם זה הציל את החיים וחלקם זה אף פגע באיכות החיים. כבודם של הכדורים במקומם מונח, אך צריך לתת להם את המשקל הראוי. הטיפול התרופתי הוא טיפול בסימפטומים ואינו משנה את האדם או מרפאו. תפקידו להוריד את עוצמות התסמינים שחווה האדם, שלעיתים הן כה גבוהות עד שפוגעות משמעותית בתפקודו היום יומי ובאיכות חייו.
גם בעת נטילת טיפול תרופתי וגם בשיקולים להפסקה או התחלה שלו, חשוב ביותר להחזיר למרכז את מקומו של האדם ביכולתו להשפיע על חייו ולשנותם. הטיפול התרופתי יכול לעיתים לעזור ולחזק את האדם בתפקודו, אך הוא אינו תחליף לכוחותיו שלו.
לקראת סוף הפגישה שאלה אותי מיה: "תגיד איך אתה כל כך בטוח שאני יכולה להסתדר בלי הכדורים?? אתה בכלל לא מכיר אותי!" הסכמתי איתה כי עדיין איננו מכירים והשבתי כי אמנם אני לא יכול לדעת או להבטיח אם תסתדר ללא טיפול תרופתי, זאת נוכל לגלות בהמשך. אך בו זמנית הזכרתי לה כי כל מה שהשיגה בחייה והדרך שעברה עד שהגיעה אליי לפגישה הוא שלה ואף כדור לא יכול לקחת זאת ממנה.