קוקאין הוא מהחומרים עם פוטנציאל ההתמכרות מהגבוהים בעולם. נזקיו הפוטנציאלים לטווח קצר וארוך על הגוף והנפש גדולים. ייצורו והפצתו גורמים לנזק סביבתי ולסבל אנושי חסר תקדים. ועדיין, למרות כל הנתונים הללו, הוא מהחומרים הפופולריים ביותר בעולם עם הערכה של מעל 18 מיליון משתמשים בשנה בגילאי 15 עד 64. אנסה לענות על השאלה: אם הוא כל כך ממכר ומזיק, למה כל כך הרבה אנשים ממשיכים לצרוך אותו? קוקאין ישמש אותי גם כדי להסביר מהם התנאים ההופכים כל חומר לממכר.
קוקאין הוא חומר ממריץ חזק במיוחד הפועל על המוליכים העצביים נוראדרנלין ובעיקר דופמין. השפעתו כמעט מיידית ונותנת המון אנרגיה, תחושת אופוריה, ביטחון, חדות ומיקוד. התכונות האלו אטרקטיביות במיוחד כשלעצמן, אך הן עדיין לא מסבירות מדוע קוקאין הפך לאחד החומרים הנצרכים בעולם.
בתמונה: האפיפיור ליאו ה-13 מפרסם את המשקה המשלב אלכוהול וקוקאין "וין מאריאני".
היסטוריה
קוקאין נמכר באבקה ומיוצר מהצמח קוקה. הוא מופק מעלי קוקה, מעץ קטן שגדל למרגלות הרי האנדים של פרו ובוליביה. עלי הקוקה היו בשימוש על ידי ילידים במשך אלפי שנים. לעיסת העלים הייתה חלק חשוב בתרבות הילידית, והיו לה שימושים רבים כתרופה, בטקסים דתיים ובחיי החברה.
לקוקאין יש היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי, בייחוד בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בראשית הגעתו לאירופה, כימאי צרפתי בשם אנג'לו מריאני עלה על רעיון של חיזוק אלכוהול בעלי קוקה כדי לייצר "וין מריאני". הוא שווק כמשקה טוניק, המסוגל למנוע מחלות כמו מלריה ומחלות במערכת העיכול והריאות ו"להעניק חיים ומרץ עבור הגוף והנפש". הפופולאריות שלו הייתה כל כך גבוהה, שהיו לו מעריצים כמו המלכה ויקטוריה והאפיפיור ליאו-13, שאף הופיע בפרסומת למשקה והעניק לו מדליית זהב של הוותיקן!
בהמשך קוקאין התגלה כבעל תכונות הרדמה מקומיות חזקות והוא יושם במיוחד בניתוחים בתחום אף, אוזן וגרון. אנשים הצורכים קוקאין מדווחים על התחושה שחלקים בפנים שלהם רדומים ותכונות אלו גם מתחברות לשיר שהפך ללהיט של דה וויקנד: Can’t feel my face
זיגמונד פרויד, הנוירולוג האוסטרי ומייסד הפסיכואנליזה, ניהל מערכת יחסים מורכבת עם קוקאין במהלך חייו. בסוף המאה-19, כאשר פרויד החל את הקריירה הרפואית שלו, קוקאין היה חומר חדש יחסית וזמין באופן נרחב, שנחשב בעיניי מדענים וחוקרים רבים כחומר פלא עם יישומים טיפוליים פוטנציאלים שונים.
בתחילה, פרויד התלהב מהיתרונות של קוקאין ואף פרסם מאמר אשר שיבח את תכונותיו הממריצות והציע את השימוש בו בטיפול במצבים שונים, כולל דיכאון והתמכרות למורפיום. הוא עצמו, כמו מדענים רבים אחרים, התנסה בקוקאין והאמין שזה יכול להיות תרופת פלא.
עם הזמן דעותיו של פרויד על קוקאין החלו להשתנות. הוא ראה את ההשפעות השליליות של קוקאין על מטופליו ועל עצמו. שכללו התמכרות, נדודי שינה וחרדה מוגברת והבין שקוקאין לא פחות ממכר ממורפיום. מאוחר יותר, הוא פרסם מאמר אנליזה עצמית בו הוא סיפר על חוויותיו האישיות עם קוקאין וביקר את השימוש המופרז בו לאחר שהתוודע לסיכונים.
התהליך שעבר פרויד בחקר הקוקאין תאם לרוח התקופה ולשינוי חברתי רחב יותר בהבנת הסיכונים של החומר. ככל שהידע הרפואי התקדם, ההשפעות המזיקות של קוקאין זכו להכרה רחבה יותר, והיישומים הרפואיים שלו הוגבלו באופן משמעותי.
כבר בתחילת המאה ה-20 החלו להבין טוב יותר את נזקיו הרבים של קוקאין. במינון יתר, הוא מכווץ את כלי הדם בלב, עלול לגרום להתקפי לב, פרכוסים, בצקת ריאות, או לקרע באבי העורקים. הסנפה בכמויות גדולות עלולה להוביל לכיבים באף ובמקרים חמורים יותר למחיצת אף מחוררת עקב אובדן אספקת דם. שימוש קבוע יכול להוביל לסימפטומים נפשיים של חרדה, אי שקט ופראנויה.
קוקאין לצורכי פנאי
כיום נעשה שימוש בקוקאין בעיקר לצורכי הנאה והוא נחשב לאחד מהחומרים הנצרכים בעולם. ייצור והפצת קוקאין גורם לנזק בינלאומי סביבתי ואנושי חסר תקדים. הביקוש לקוקאין מצד אחד, והמלחמה בסמים מצד שני, מובילה חקלאים להשתמש בשיטות מהירות והרסניות לקרקע, כדי לייצר את התשואה המקסימלית בטווח זמן קצר ולהימנע מהשמדה מכוונת של שדות קוקה על ידי רשויות אכיפת החוק ומאבקי קרטלים. ישנה הערכה כי כל גרם של קוקאין שנמכר, אחראי להרס של ארבעה מטרים רבועים של יערות גשם בקולומביה או באמזונס ותורם לשינויי האקלים. מלבד ההרס הסביבתי במדינות היצרניות, הסחר גורם גם לבעיות פוליטיות וחברתיות במדינות מהן מעבירים את הקוקאין לפני שהוא מופץ. רוב הקוקאין בעולם נצרך בצפון אמריקה ואירופה ומועבר אליהם דרך מקסיקו ומערב אפריקה. ההפצה וההברחה של קוקאין הביאה לפריחה של קרטלים חזקים במיוחד במקסיקו ובקולומביה, ונראה שהמלחמה של הממשל נגד קרטלים, שנכפה על מקסיקו על ידי ארה"ב בשנת 2006, החריף את האלימות, עם יותר מ-150,000 מקרי מוות שיוחסו למלחמה בסמים. הסחר וההפצה של קוקאין במערב אפריקה פגע בהתפתחותן של מוסדות דמוקרטים במדינות והביא לשחיתות ממשלתית ומשטרתית. המלחמה נגד קוקאין, לא הצליחה להפחית את הדרישה לחומר ואף רואים עלייה מתמדת בשימוש.
אז מדוע קוקאין כל כך ממכר?
ניתן להבין את פוטנציאל ההתמכרות לחומר דרך האופן בו צורכים אותו ואיך הוא פועל במוח שלנו. מרכיב נוסף וחשוב לא פחות שאדבר עליו בסוף הוא ההקשר החברתי והתרבותי.
על מנת לכתוב על הביולוגיה של התמכרות צריך לכתוב על דופמין - כימיקל מפתח המשמש מוליך עצבי במוח וממלא תפקיד מרכזי בכל צורות ההתמכרות. קוקאין ושאר החומרים הממריצים הם בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה משום שהם מגדילים מאוד את כמות הדופמין במוח. העלייה הפתאומית הזאת ברמות הדופמין, כימיקל "ההרגשה הטובה" במוח, אחראי לרוממות רוח ולחוויית הפוטנציאל האינסופי של נוטל החומר הממריץ, לפחות בתחילת השימוש בו.
דופמין ממלא תפקיד מרכזי בהישרדותו של האדם. הוא מניע את מערכת ההמרצה-רצייה שלנו, שתפקידה להניע אותנו ליזום פעילויות הקשורות להישרדותנו כמו חיפוש אחר אוכל ושאר צרכים מקיימי חיים כמו שותפים מיניים וחקר הסביבה. הוא גם ממלא תפקיד מרכזי בלמידת התנהגויות חדשות ובהטמעתן בחיינו. לכן, פעילויות כגון אכילה או מגע מיני מעלות את רמות הדופמין. חיפוש אחר מזון עשוי להגדיל את רמות הדופמין ב-50% ואילו עוררות מינית עושה את זה בסדר גודל של 100%, וכמוה ניקוטין ואלכוהול. אבל אף אחד מאלה לא מסוגל להתחרות בקוקאין, שיותר ממשלש את רמות הדופמין במוח.
מעבר להיבט המתגמל של קוקאין בהעלאת רמות הדופמין, שימוש קבוע של קוקאין משנה גם את המאזן הנורמלי של קולטני הדופמין ומוריד את מספר קולטני הדופמין במוח. ככל שמספר הקולטנים הללו נמוך יותר, כך המוח מרבה "לקדם בברכה" חומרים חיצוניים שעשויים לעזור להגדיל את אספקת הדופמין הזמין. מדוע צריכה עצמית של קוקאין מצמצמת את ריכוז קולטני הדופמין? עניין פשוט של כלכלת המוח. המוח מורגל ברמה מסוימת של פעילות דופמין. אם הוא מוצף רמות דופמין גבוהות בצורה מלאכותית, הוא מבקש להשיב את האיזון על כנו באמצעות צמצום מספר הקולטנים במקומות שבהם הדופמין יכול לפעול. מנגנון זה גם עוזר להסביר את תופעת הסבילות (tolerance). המשתמש זקוק למינונים הולכים וגדלים של חומר כדי להשיג השפעה זהה לזו שבעבר. אם נמנע ממנו את החומר, הוא יפתח תגובת גמילה, בין היתר משום שמספרם המופחת של הקולטנים אינו מסוגל לחולל את אותה הרמה הנורמלית הנדרשת של פעילות הדופמין. מכאן העצבנות, מצב הרוח הדיכאוני, הניכור והתשישות האופייניים למכורים לחומרים ממריצים שאין להם את החומר. זהו מצב של תלות פיזית. עשויים לעבור חודשים או יותר עד שמספר הקולטנים במוח יחזור למצבו הנורמלי (baseline).
אופן הצריכה של קוקאין
פוטנציאל ההתמכרות של חומר מושפע לא פחות מהמסלול דרכו הוא מגיע למוח. קוקאין הוא דוגמא מצוינת כיצד אותו חומר באופן צריכה שונה משפיע על פוטנציאל ההתמכרות. לעיסת עלי קוקה אינה נחשבת ממכרת משום שמהירות ההשפעה שלה על המוח איטית מאוד ומתונה ויכולה להגיע עד ל-4 שעות. במילים אחרות, האדם חווה תחושת עוררות קלה לאורך זמן. לעומת זאת, בהסנפת קוקאין, אופן השימוש הפופולארי ביותר היום, הקוקאין משפיע על המוח תוך 5-3 דקות, השפעתו עוצמתית ומתפוגגת תוך חצי שעה בערך. אם כך, השילוב בין השפעה מהירה מאוד וירידה מהירה של השפעתו, הופכים אותו לממכר במיוחד.
מבחינה מוחית, השפעות הקוקאין מתפוגגות מהר מאוד, משום שהוא תופס את אתרי הקולטנים לזמן קצר בלבד. הדחף לצרוך, להשיג את “מכת הדופמין הבאה”, מכפיל את עצמו.
ההקשר החברתי – תרבותי
מלבד ההשפעות המוחיות שיש לקוקאין על המוח ואופן צריכתו, המשפיעים על פוטנציאל התמכרותו, לא פחות חשוב לדבר על ההקשר החברתי – תרבותי. קוקאין הוא יותר מחומר משנה תודעה – הוא סמל סטטוס. אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך היא הסרט "הזאב מוול סטריט", המבוסס על סיפורו האמיתי של ג'ורדן בלפורט – ברוקר שעסק בסחר לא חוקי של מניות בבורסה. בסרט מראים כיצד קוקאין נקשר ליזמות, כוח, כסף ושליטה. אבקת הקוקאין היא יקרה משמעותית בהשוואה לחומרים אחרים והיא מקושרת לאנשים עם הרבה כסף וכוח. גם הריטואל סביב צריכתו קשור מאוד למשמעות הסמלית שלו – חלוקתו בעזרת כרטיס אשראי והסנפתו בעזרת שטר של כסף.
צריכת קוקאין גם מעודדת עיסוק עצמי וניפוח האגו, מעוררת אסרטיביות ולקיחת סיכונים והיא פופולארית במיוחד בסביבות עבודה תחרותיות כמו תקשורת, פיננסים ומסעדנות, שם תכונות אלו נחשבות מפתח להצלחה.
השימוש בקוקאין דומיננטי גם בחיי הלילה במועדונים ובברים. שם אפשר לראות ריטואל אחר – התור לשירותים וכניסה של מספר אנשים ביחד לתא השירותים לעשות שורות. אי אפשר להסביר אחרת את הרצון של אנשים להיכנס ביחד לתא שירותים, מלבד הצורך שאנשים אחרים ידעו שהם עושים שורות.
אופן השימוש, ההכנה של החומר (חימום קוקאין, פיזורו בצלחת וחלוקתו לשורות) והנראות של השימוש הם חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים שיש לאנשים עם קוקאין. אף אחד לא ירצה שיראו אותו מזריק לעצמו הרואין במסיבה, אך להסנפת קוקאין יש הון תרבותי אחר.
מזעור נזקים
חשוב להדגיש שעל אף שקוקאין הוא בעל פוטנציאל ממכר, לא כל מי שצורך אותו באופן קבוע מתמכר אליו. ישנם גורמים נוספים המגבירים את פוטנציאל ההתמכרות הקשורים לאישיות האדם ולסביבתו.
הדרך הטובה ביותר להימנע משימוש לרעה בקוקאין היא קודם כל להבין כי יש לו פוטנציאל התמכרותי גבוה בשל השפעתו על המוח ואופן צריכתו. שימוש בקוקאין בתקופות משבר נפשי או בעקבות חוויות טראומטיות עלול להגדיל משמעותית את פוטנציאל ההתמכרות.
בכלל, כאשר אנחנו יודעים שיש לחומר פוטנציאל התמכרות גבוה, לבטח אם פוטנציאל הנזק שלו גבוה, אנחנו צריכים לגשת אליו בחרדה. ממש כך. להבין כי שימוש בו כרוך בסיכון. ממש כמו שלא ניגש באדישות לצניחה חופשית.
קוקאין ואלכוהול
אחד השילובים הפופולריים הוא בין קוקאין ואלכוהול. זה נובע מהרצון להגביר את ההשפעות המענגות והמתגמלות של הקוקאין, וגם כדי להוריד את אי השקט והחרדה העלולים להתעורר בשימוש בחומר ממריץ כמו קוקאין. אולם, שילוב זה כרוך בהרבה סיכונים. ראשית, האפקט הממריץ של קוקאין מטשטש את ההשפעה המשכרת של אלכוהול כך שאנחנו לא באמת יודעים שאנחנו שיכורים וזה יכול להוביל לפגיעה ביכולת השיפוט, סיכון לפגיעות (פיזיות ומיניות) והרעלת אלכוהול.
מעבר לכך, מחקרים מראים כי הסיכון להתקף לב או שבץ פתאומי גדול פי 18 כאשר משלבים בין אלכוהול וקוקאין, בהשוואה לשימוש בקוקאין בלבד. הסיבה לכך נובעת מאינטראקציה בין החומרים הגורמת לכבד ליצור חומר המכונה קוקאתילן (cocaethylene), המאריך את ההשפעות של הקוקאין ולכן גם מגביר את הסיכון למערכת הלב וכלי הדם.
לסיכום, אם חומר שאת או אתה צורכים גורם לכם להרגיש כל כך טוב, אני תמיד ממליץ לנהוג בו בחשד בריא ולקרוא עליו ועל הסיכונים של שימוש בו. אם אתם בוחרים לצרוך קוקאין, עשו זאת באחריות והקפידו למתן את תדירות וכמות השימוש
** כל המידע הניתן פה הוא לצורך עידוד שימוש אחראי ומושכל בחומרים משני תודעה ולמנוע נזקים בשימוש לא נכון. אין כל כוונה לעודד אנשים להשתמש בחומרים לא חוקיים והשימוש הוא באחריות המשתמש בלבד.
Comments