חיפוש
  • רן ספיר

מדוע גברים חייבים לקרוא על מיניות נשית

עודכן ב: 24 יול 2018


לפני מספר שבועות בעת ביקור אצל חבר שוחחתי עם אשתו על ספרים. כששאלתי מה היא קוראת עכשיו היא סיפרה כי בדיוק סיימה את הספר: "ערות – נשים מדברות מיניות" שחיברה תמר מור סלע. היא שאלה במבוכה אם ארצה לקרוא אותו, ואמרה כי בעלה בחיים לא יקרא את הספר. מנגד אמרה כי לדעתה כל גבר צריך לקרוא את הספר הזה ותהיתי למה.


מבלי להתעכב על אמירותיה הקשבתי להמלצתה ומבלי לדעת למה לצפות, קיבלתי בידיי ספר בכריכה ורודה שהקדמתו מופנית לנשים, על ההזדמנות לקרוא 23 סיפורים אישיים בגוף ראשון על מיניות מנקודת מבטה של אישה. הספר מציג סיפורים של נשים מגילאים שונים (גם מעל 80) ועם העדפות ונטיות מיניות שונות.





הגיוון אמנם רב, אך אם יש קול דומה המלווה את רוב הסיפורים, הוא כי האישה הגדלה בחברתנו ותרבותנו, לומדת כי עליה לשחק תפקיד כפול, מצד אחד לא להבליט את מיניותה ולא לפתות גברים, ומצד שני להיות יפה וסקסית בעיני הגבר. אצל האישה מתפתחת תחושת אשמה על שרוצה לחוש תשוקה ועונג מיני בעצמה ולמענה, ולא רק למען הגבר.


המיניות, כפי שהוסברה על ידי הפסיכואנליזה בראשיתה, שירתה ואף עיצבה את האופן בו מתייחסים באופן שונה למיניות הנשית והגברית. ככלל, מיניות נתפסה על פי זיגמונד פרויד כנובעת מאי יציבות יצרית המציגה תשוקה כקושי או בעיה. במילים אחרות, הסימפטומים הפתולוגים של המטופל או המטופלת בקליניקה הם תוצר של קונפליקט או הדחקה של פנטזיה (מינית) לא מודעת. בתיאור זה, הן הגברים והן הנשים סובלים מאותם קונפליקטים מיניים לא פתורים.


הבעיה החלה בעיניי כאשר פרויד הסביר את ההתפתחות הנפשית והמינית וההבדלים בין המינים, דרך נקודת מבט גברית בלבד. טענתו הייתה כי הליבידו (האנרגיה הנפשית והמינית) היא גברית ויחידה ביסודה וכפועל יוצא, נתפסת התשוקה כשייכת למין הגברי בלבד. פרויד אף טען כי חווית העונג הנשי מגירוי הדגדגן, היא בעצם ניסיון להנאה פאלית (כלומר גברית). אם כך, שני המינים מונעים מתשוקה הקשורה לליבידו הגברי והלגיטימיות לעונג מיני היא גברית. מתוך התיאוריה של פרויד, הנשיות הובנה והתממשה כרצון להיות מושא התשוקה הגברית. ילדות ואחר כך נשים חשו תחושת נחיתות מתוך קנאה על מיניותו של הגבר, כזאת שאין להן ממנה בעצמן.

ביקורת רבה הופנתה כלפי פרויד על האופן בו תפס את המיניות והתפתחותה דרך נקודת מבט גברית בלבד. סימון דה בבואר מתחה ביקורת על ההשערה כי נשים מקנאות במיניות הגברית. היא טענה כי אם נשים מקנאות בגברים, זה בשל הכוח החברתי והפריבילגיה שהם נהנים ממנה ולא בגלל "עליונותם האנטומית". אמירה זאת הייתה כנגד ההנחה של פרויד כי לנשים קנאת פין וזהו חלק מתסביך שעליהן לפתור.


אם כך, החברה והתרבות, יצרו תפיסות סטריאוטיפיות כלפי המיניות הגברית והנשית, תפיסות שרבים מאתנו מחזיקים כיום. כתוצאה מכך, נשים וגברים תופסים את מיניותם ואת מיניות המין השני ככזאת עם סט כללים ברורים על פיהם יש לנהוג. ואז מתקבעת ההנחה שגברים תמיד רוצים סקס והם אלו היוזמים, ואילו האישה היא המספקת את היצר. גבר שאינו רוצה סקס נחשב כ"לא גבר" ואישה שרוצה יותר סקס נתפסת "מופקרת" או "זונה". אבל אנשים הם יותר מורכבים מזה, ולנשים וגברים רצונות וצרכים שונים שחלקם יכולים להיות יותר "נשיים" וחלקם יותר "גבריים".


הספר בעיניי הוא ספר חובה לכל גבר. יש לו פוטנציאל להרתיע אותו והוא יכול לחוש מאוים מהאופן בו נשים מתארות את מיניותן באופן חופשי. זאת כי כל כך התרגלנו לקשר של שתיקה בנושא. וזאת הסיבה למה זה כל כך חשוב. ההזדמנות להכיר באפשרות כי לבת זוגתך, אשתך או בכלל כל אישה באשר היא, יש עולם מיני עשיר ויצרי, והן תופסות מיניות באופן שונה או דומה לגברים, יכולה להסיר מעט מהתפיסות הסטריאוטיפיות שמחזיקים גברים לגבי המיניות הנשית ובעיקר ליצור תקשורת בניהם.


אז מה גם לנשים מבוגרות יש חשק מיני? נשים רוצות מין חזק? ריבוי פרטנרים? מיניות נשית היא לא רק יחסי מין? מסתבר שכן ושווה לקרוא על זה.

170 צפיות